בעומק החלל מרחף פסל רב-זרועות, מוחו עשוי אלמוג, וחוליותיו מגולפות מענפים שאסף משה רואס בשיטוטיו; דרקון דמיוני, שומר סף מיתולוגי, שניצחון עליו מבטיח זכייה באוצרותיה הגנוזים של הממלכה. בין המיתולוגיה האישית-משפחתית של רואס לבין הרוחות הרעות, הנושבות מכל עבר, ניצב הדרקון בתפקיד כפול: מי שהוא סך כול הפחדים שלנו, ובד בבד גם זה הבא להגן עלינו מפניהם.

בעבודתה של חניתה אילן מהוות פעולות הציור והמחיקה מוליך רעיוני ואסתטי, שבאמצעותו היא מצביעה על ארעיותן של אוטופיות ושל אידאולוגיות, שקרסו והתנפצו לנוכח המציאות המטלטלת. המיצב הציורי שלה נוצר מתוך הֶקשר זה במיוחד עבור חלל התערוכה, שבשנות החמישים של המאה הקודמת שימש את חברי קיבוץ הזורע כחדר קריאה. ארונות העץ העתיקים, בעיצוב מוניו גיתאי וינטראוב, מרוקנים מן הספרים שמילאו אותם, עוררו באילן הד עמום להתפוגגות הרעיונות הסוציאליסטיים שכוננו את הקיבוץ. בתוך אחד מהם שתלה ציור של חמור, שנותר בדד בחשכה, אולי אִזכור לפעמי משיח שבושש לבוא.

בדומה לשחרזדה בסיפורי אלף לילה ולילה, בתערוכה זו הופכת אלה אמיתי סדובסקי למספרת סיפורים. בתיאטרון האבסורד שלה מוּעלות אגדות בדיוניות חסרות שחר, נטולות התחלה וסוף. בדומה לסיפורי הפולקלור המזרחי וכמו בחיים עצמם, נשזרים בהן נרטיבים מרובים ואף סותרים, במבט מהורהר ומשועשע גם יחד.

כבר במהלך המאה ה-19 נוצרו אוספים חשובים של אמנות זו, בארצות הברית במיוחד, ואלה שימשו בסיס להקמתן של מחלקות לאמנות אסיה במיטב המוזיאונים בעולם. תרבויות העבר של אסיה שבו גם את לבו של וילפריד ישראל, סוחר ונדבן יהודי, שפעל רבות להצלת יהודים באירופה בעת השלטון הנאצי.