בתצוגה עד 17/8/2024

בעומק החלל מרחף פסל רב-זרועות, מוחו עשוי אלמוג, וחוליותיו מגולפות מענפים שאסף משה רואס בשיטוטיו; דרקון דמיוני, שומר סף מיתולוגי, שניצחון עליו מבטיח זכייה באוצרותיה הגנוזים של הממלכה. בין המיתולוגיה האישית-משפחתית של רואס לבין הרוחות הרעות, הנושבות מכל עבר, ניצב הדרקון בתפקיד כפול: מי שהוא סך כול הפחדים שלנו, ובד בבד גם זה הבא להגן עלינו מפניהם.

הדרקון מרחף בתערוכה לצד ישויות נוספות, ערטילאיות ומוחשיות גם יחד: ראש אבן מלובד, חולייה של עז הנתונה בין שני אנכים, קרני עז על ראש נחושת מתפורר, מטה נחושת, גלימת חוטים שנטוו על שדרת מתכת. חמישה זוגות יד ימינו, יצוקים בברונזה, מחוברים זה לזה על גבי מיטה-שולחן, שאורכה כמידותיו של רואס. הידיים עוסקות בפעולת מדידה כחלק מטקס ריפוי, שנהגה לערוך סבתו של האמן בילדותו, טקס שנצרב בזיכרונו כאירוע מכונן, שבו כוחן המאגי של הידיים חולל תמורה בעולם. שם העבודה, מידה כנגד מידה, טעון גם בהקשר מוסרי: תיקון מידות, צדק וגמול, ומנכיח את יכולתו של האמן ליצור איזון בין כוחות מנוגדים. גובהו של האמן הכתיב גם את גובהה של תיבת האוצרות, הניצבת בחלל ובה עשר מגירות, שסודותיהן ממתינים להתגלות, בדומה לעשר הספירות בקבלה.

יצירתו של רואס בוקעת מתוך ארעיות החומר ומיכולת ההשתנות שלו. בתערוכה ניכרת ביתר שאת משיכתו למעשה האמנות כאלכימיה. העבודות מבקשות לזקק נוכחות רוחנית הטמונה בחומר והיפעמות מן הפלא המתחולל בעוד היסודות לובשים ופושטים צורה, כמו מחכים שיימצא שיווי המשקל המדויק והראוי בין מופעיו הפיסוליים של החומר ושלל איכויותיו.

הפסלים בתערוכה הם תוצאה של תנועה דו-קוטבית בתוך העשייה של רואס. חלקם נוצרו בעמל כפיים רב, המעיד על מיומנות וידע שצבר האמן במהלך לימודי אמנות, טקסטיל ורסטורציה במגוון חומרים וטכניקות, ביניהן גילוף, ליבוד, טוויה, ריקוע, הדפס, הלחמה וצריבה; אחרים הם פעולות פיסוליות, שעיקרן קשב והתבוננות. בשיטוטיו בטבע אוסף רואס אל הסטודיו שרידים מן החי ומן הצומח: עץ אשל מים המלח, סרטן מיובש מחוף פלמחים, פרוסת אבן תלקיט ממדבר יהודה. עקבות הזמן וכוחות הטבע הוטבעו בחפצים, והפוטנציאל הפיסולי הגלום בהם המתין בסטודיו לרגע הנכון להתגלות. בחלק מן העבודות, שברים שליקט ויצר התלכדו לגוף אחד; לעִתים, בעצם הנחתם זה לצד זה העיר בהם את התודעה הרדומה להיותם נשמת העולם, כמו ביקש לזקק תמצית החבויה בנשמת כל חי, להבין סדרי עולם או לפעול בסדק הצר שבין חיים למוות.

תחביר התערוכה נולד מתוך צירופים, יחסים, מידות, מקצבים ומשקלים, הפועלים את פעולתם בתנועה משולשת של ניגוד, איזון והשלמה. אובייקטים גושניים ומינימליסטיים מאבן, מעץ ומברזל, הניצבים על הקרקע, מעומתים עם פסלים ועם בדי לבד עתירי שכבות ודימויים, התלויים מרחפים בחלל; סיפורים אישיים לצד מיתולוגיות אוניברסליות. רואס ניצב מול הדרקון ומתבונן בו. דומה שהסף, שאותו הוא מבקש לחצות במסעו, מוביל מקְרב ומן הקורבן שבצִדו לקִרבה, מפיצול לאיחוי, מסערה לשקט.

אוצרת: שיר מלר-ימגוצ'י

תערוכתו של משה רואס הופקה בסיוע מועצת הפיס לתרבות ואמנות