כבר במהלך המאה ה-19 נוצרו אוספים חשובים של אמנות זו, בארצות הברית במיוחד, ואלה שימשו בסיס להקמתן של מחלקות לאמנות אסיה במיטב המוזיאונים בעולם. תרבויות העבר של אסיה שבו גם את לבו של וילפריד ישראל, סוחר ונדבן יהודי, שפעל רבות להצלת יהודים באירופה בעת השלטון הנאצי.
אוסף הפריטים מיפן וקוריאה הוא מצומצם ביותר ומכיל פריטים מועטים. * קוצוקות יפניות - קוצוקה היא ידית קטנה שנשמרה בכיס בצד האחורי של נדן החרב הגדולה יותר, והיא חלק ממערכת החרב. הקוצוקות שבאוסף המוזאון הן מהמאה ה-19 לספירה והן עשויות מתרכובות של מתכות שונות ביציקה: בדיל ועופרת, נחושת וכסף, נחושת ובדיל, פליז, על כולן עיטורים תבליטיים בדגמים שונים: צמחים, בעלי-חיים, דרקונים, חלקם בציפוי כסף או זהב.
* קרמיקה מתאילנד – באתר הארכיאולוגי באן-צ'יאנג שבצפון תאילנד התגלו כלי קרמיקה רבים מן השנים 25-3500 לפנה"ס. הכלים יוצרו מחרס ועוטרו בקווים חומים-אדמדמים, בצורות גיאומטריות שונות וללא זיגוג. בנוסף נמצאו גם אביזרי פולחן רבים, דמויות של חיות, חרוזים ועוד. העיטור המוקפד והיעדר סימני בלייה מעוררים את ההשערה שכלים אלו שימשו להגשת מנחות בפולחן.
ממלכת פרס היא ישות תרבותית עתיקת יומין, ששורשיה נטועים בעת העתיקה, בגלגולה המודרני היא מוכרת בשם איראן. במהלך הדורות, לסירוגין, שלטה הממלכה על אזורים נרחבים: ממסופוטמיה במערב ועד אפגניסטן והודו במזרח, מהמפרץ הפרסי ועד הים הכספי. לאורך כל התקופות ידעה להכיל את תרבותם של העמים הנכבשים על ידה ואף לספוג אותה לתוכם.
באוסף המוזאון פסלי חרס וטרקוטה רבים. פסלוני הטרקוטה היו פופולריים בעת העתיקה ביוון ומושבותיה והם שונים בגודלם ובעיצובם. הם נמצאו לעיתים קרובות במקדשים דתיים, בקברים ובמקדשים ביתיים, ולכן מזוהים בדרך כלל כמנחות. היוונים הקדמונים החלו לייצר פסלוני חרס קטנים בצורת בני אדם ובעלי חיים כבר בתקופה הניאוליתית (6,000-3,000 לפנה"ס). בתקופות אלו הם היו מוצקים ושטוחים כמעט דו ממדיים. גוף דמוי לוח בעל שתי זרועות קצרות, הצוואר דמוי הלוח משתרע ישר כלפי מעלה מהכתפיים. לראש עומק גדול יותר מהגוף ונמתח לאחור כלפי מעלה, ומסתיים בכובע שטוח (פולוס) האף בולט והעיניים מסומנות על ידי בליטות קטנות משני צידי האף (שהוא מעין צביטה בחרס), וחזותיהם של הנשים היו למעשה שתי בליטות. לעיתים כדי לתת תיאור פלסטי יותר נהגו לעטר את הפסלון שנעשה מחרס בהיר בקווים כהים.
נוהגים להגדיר את תולדות מצרים העתיקה (הפרעונית) ל-30 שושלות, אותן נהוג לחלק לכ-6 תקופות עיקריות. ביניהן ישנן כאלה שלעולם לא שלטו במצרים שלטון עצמאי, ויש תקופות שהשלטון חולק בין צפון ודרום. בדת המצרית היו מספר עצום של אלים, ואלים שונים היו "אחראים לאותו עניין" אך על כל אל למלא תפקידים שונים.