עשבי הקיץ
זה כל מה שנותר
מחלומות הגיבורים
- מצואו באשו (תרגום: יהודית כפרי)
תערוכתה של שרון פוליאקין, המוצגת בשקט המדומה שלאחר המלחמה, סובבת סביב המושג "דימוי רפאים", השאוב מעולם ההדפס, אך מרמז גם לעולמות הרוח. זהו הד חיוור של הדפס קודם, שנותר על גבי הלוח, השב ומופיע מעצמו על הנייר כרוח רפאים.
פוליאקין מקיימת שיח מתמשך עם עבודות שיצרה בעבר. היא חוקרת את הופעת הדימוי ואת היעלמותו ומזככת את שרידיו באמצעות תהליכים של זיכרון ושִכחה, מחיקה והטבעה חוזרת. בעבודותיה בתחום ההדפס זה שלושה עשורים היא חוקרת את המדיום עצמו ואת איכויותיו, ובמיוחד את מרחב הביניים הבינתחומי: את גלגולם של דימויים במעבר מהדפס לציור ולפיסול, וכן שאריות ואובייקטים הנוצרים בתהליך. כך היא מוסיפה לבחון אילו עקבות חיים נותרות כאשר דבר־מה מתכלה.
המושג "דימוי רפאים" עלה ביתר שאת כשפוליאקין התבוננה בחיתוכי עץ יפניים במחסני אוסף המוזיאון, המתארים סצנות קרב היסטוריות, שנועדו להנציח ולפאר את גבורת הלוחמים. אלא שמבטה נמשך דווקא לצידם האחורי והדהוי של ההדפסים, שבהם דימויי הגיבורים מתפוגגים ומאבדים את ממשותם. סדרת ההדפסים המצולמים שיצרה מטשטשת את זכר הדימויים המקוריים ואת האתוס הגברי רווי העוצמה והכוח שהם מגלמים. רמזים ושרידי דימויים מותירים את המבט במצב סיפי בין קיום להיעדר, מול אותו הד קלוש, ההולך ונמוג אל לובן הנייר.
סדרת הדפסים קטנים, המוצבת לאורך הקיר, המכונה Experience, מייצרת מִקצב מוסיקלי, החוזר ומהדהד במהלך ההתבוננות. זהו מעין יומן מסע, סוער לפרקים ואז שוקט ונספג בדפי הזמן. קווים מתפתלים מוליכים את היד בין דפי השורות ויוצרים לולאות אינסופיות. אינספור שבילים נסללים ברישום חופשי ישירות על גבי הלוח בתחריטי ניסיון אלה; תנועתם מתגלה ונעלמת חליפות מאחורי שכבה מצועפת של הדפס משי.
בלב החלל מוצב מקבץ "גלמים" – גופים גושניים לבנים, שבליטותיהם המעוגלות מרמזות על היותם שרויים במצב ביניים, כמו מבקשים לבקוע מבעד לעורם המתוח, אך האנרגיה עדיין אצורה בהם, ונוכחותם חידתית, מסתורית ועטופה.
הקיום בין שני מצבים – בין מוות ללידה מחדש – מכונה בבודהיזם הטיבטי "בארדו". גם בחיים עצמם ישנם רגעי בארדו: בעִתות חלום, מדיטציה או משבר. השהייה בתערוכה, שהיא לבנה ברובה, מדמה מצב של חלום. העבודות מזמינות את הצופה לחלימה ערה, לבהייה או להתבוננות פתוחה, כמעין ריחוף של התודעה בשדה זיכרונות או כהשתקפות מבעד לערפל.
התערוכה מבקשת לגעת בתמצית, בשקט שנותר לאחר המאבק. היא שואלת כמה ריקה יכולה להיות העבודה ועדיין נוכחת. בתהליך של זיכוך בוראת פוליאקין מתוך הכיליון.
שיר מלר-ימגוצ'י, אוצרת התערוכה
התערוכה הופקה בסיוע מועצת הפיס התרבות והאמנות