במיצב של האמן הרב-תחומי, גיל גורן, דיו הוא המדיום העיקרי, המוליך אותו בין גווניו השחורים והאפורים במסע אל מחוזות נפש נעלמים. המבט נודד בין איים של תבליטי נייר מצוירים, מעין פיסות נוף שנתלשו, שרידי מבנים ורסיסי חיים, שנפוצו לכל עבר ומתקיימים בו-זמנית במרחב.

ראשיתו של תהליך היצירה הייחודי שפיתח גורן בקיפול הנייר, בקריעתו ובקימוטו, והמשכו בציור מרובד באמצעות מריחה וטפטוף, מחיקה והוספה. לזמן שמור מקום בבניית הדימויים, הלובשים אט-אט צורה ומתגבשים לכדי חוויה, שגורן מכנה אותה "אמינות מדומה" – מעין תפאורה, שבתוכה שתולים חפצים "אמיתיים". גורן מתייחס אליהם כאל רמזים, כממצאים פורנזיים, כראיות לסיפור, שעלילתו נותרת עלומה. הוא אינו מחפש רצף. המיצב שלו מורכב ממקטעים ומשברי דימויים, חלקם לקוחים מעולמו הפנימי ואחרים ממיתוסים עתיקי יומין מהמזרח הקרוב. הקרנות וידיאו, השוזרות דימויים מצוירים, מונפשים ומצולמים, מאירות קמעה את האפלה, אך בה בעת מעמיקות את תחושת האשליה והמסתורין.

במרכז המיצב ניצב העתק מפוסל בנייר של פסל הארי השואג מתל חי, המהווה ביטוי חזותי ורעיוני למיתוס הגבורה של יוסף טרומפלדור ושל חבריו. הפסל המונומנטלי, המוצב על קבר אחים, סותת באבן על ידי אברהם מלניקוב ב-1934 בהשפעת פיסול אשורי קדום. ראשו מורם אל-על בשאגה, וכל כולו אומר עוצמה. פסל הארי והכיתוב החקוק עליו: "טוב למות בעד ארצנו", הפכו לסמל גבורה ולאתוס מכונן. לעומתו, התבליט שיצר גורן מתייחד בשבריריותו. בעבודת הווידיאו, המוקרנת בבריכה שמתחתיו, מצטמצם קיומו לבבואה, ההופכת לצל נעלם ואולי אף לכתם עיוור. גורן מאזכר את המיתוס של נרקיס, המאוהב בדמותו המשתקפת במים, אלא שהאריה כלל אינו מביט מטה. תחושת הכוח והגאווה מסמאות את עיניו ומונעות ממנו לראות את המתרחש מתחת לפני המים. 

גורן פוסע על הקו הדק שבין גבורה, הקרבה ופגיעוּת. אל מול השאגה מהדהד צליל טפטוף בלתי פוסק של גשם שחור של דיו, כמעין קינה עתיקה. בעומק החלל ניצבת לביאה אשורית על צוק, חיצים נעוצים בבשרה, והיא מביטה אל הירח – זיכרון רחוק לאימה הגלומה במופע הראווה של ציד האריות המלכותי. כבן שכול מבקש גורן להתריס כנגד מפעל ההאדרה של מיתוסים ושל סמלי גבורה ומציע קריאה ביקורתית של דו־קיום כמצב מתמשך של חיכוך קיומי במרחב המזרח תיכוני. במרחב זה, מיתוסים קדומים, זיכרון לאומי וחוויה אישית מתקיימים זה לצד זה במתח תמידי, מבלי להתלכד לנרטיב אחד.

ענת טורבוביץ ושיר מלר-ימגוצ'י, אוצרות התערוכה

 לוגו  קרן דורות התערוכה הופקה במסגרת פרס דורות לתערוכת אמנות עכשווית.