מזה 35 שנים מועסקים מהגרי עבודה תאילנדים בחקלאות בישראל. מקום. עבודה. (1991), סרטה של נורית אביב, מסמן את רגע הגעתם של ראשוני העובדים בעקבות האינתיפאדה הראשונה, כאשר ממשלת ישראל חיפשה פתרון למחסור בידיים עובדות בחקלאות. מאז ועד היום הגיעו ארצה עשרות אלפי עובדים, רובם מכפרים במחוז איסאן שבצפון-מזרח תאילנד, במטרה לעבוד, לפרנס את משפחותיהם ולשפר את מצבם הכלכלי במולדתם. 

למרות שהחקלאות המקומית נסמכת לחלוטין על ניסיונם ועל מקצועיותם של העובדים התאילנדים, במרחב הישראלי הם נוכחים-נפקדים החיים בפריפריה החקלאית, הרחק מהמרכזים העירוניים. בשיח התקשורתי והיומיומי "התאילנדים" הם ציבור חסר פנים, שמות או קול אישי, המזוהה דרך בגדי העבודה וכיסוי הפנים. הכינוי "נינג'ות", שדבק בהם בראשית דרכם בארץ, סיפר על עובדים שתקנים וצייתנים בעלי סיבולת לעבודה קשה. ככוח עבודה זול הם שימשו תחליף נוח לעובדים הפלסטינים – עדות נוספת לקריסת האתוס החלוצי הציוני.

בטבח ה-7 באוקטובר ובלחימה בצפון בהמשך נהרגו 48 עובדים תאילנדים, חלקם נחטפו ונרצחו בשבי. האובדן צירף את הקהילה בעל כורחה לנרטיב השכול והטראומה הלאומי. הציבור הישראלי, שהיה עד אז אדיש כלפיהם, הכיר בקורבנות ובקרוביהם כחברים ב"משפחת האבל". קריסת המחיצות הציפה את המודעוּת לקשייהם, להיעדרותם הממושכת מהבית, למשפחות הקרועות בין כאן לשם ולמצוקת ההיקלעות למלחמה לא להם. 

בתערוכה שדות זרים מציגים שבעה אמנים ואמניות ישראלים, שיצרו קשרים עם קהילת העובדים התאילנדית. תצלומו של מיכה קירשנר פועל תאילנדי בערבה (2005) מסמן את קשייו של העובד התאילנדי הנוכח-נעדר ומהווה ייצוג מקדים לסבל ולכאב שעוד עתידים לבוא. הצלם החברתי אלי אטיאס, המתעד את קהילת העובדים התאילנדית מזה כ-15 שנים, יצר ארכיון מצולם של חייהם בסְפָר החקלאי של ישראל. בעבודת הווידאו חקלאות – מחזה בשלוש מערכות מציגה שרון גלזברג מופע סוריאליסטי ישראלי-תאילנדי על גלגולו של "חזון העבודה העברית". אסף אלקלעי מציג פריים מתוך עבודת הווידאו ארבע עיניים, שבו הוא שוזר זיכרון ילדות מ"העובד התאילנדי של אבא". צילומי התקריב של ליאורה קוריס הם דיוקנאות של עובדים תאילנדים שהיו חלק ממארג המשק של משפחתה ו"נעלמו" כלעומת שבאו בתום תקופת העסקתם. ולבסוף, הניירות הרקומים חסרי השקט של שרון רמר ביאל מספרים את חטיפתו של נת'פורן אונקאוו לשבי החמאס וחזרתו לחיק קהילתו. 

התערוכה שדות זרים מתבוננת בחייהם של מהגרי העבודה מתאילנד החיים ופועלים בשולי המרחב הישראלי תחת רשת של בירוקרטיה והסכמים בין-מדינתיים. בידודה של הקהילה משמש בתערוכה כפריזמה להבנת השינוי העמוק העובר על עולם התעסוקה הישראלי, שעומד לקלוט מאות אלפי עובדים זרים במרחבים עירוניים וחקלאיים. עובדים אלה נקלטים במקום העובדים הפלסטינים שגישתם נחסמה לאחר ה-7 באוקטובר, ועל רקע הימנעות הישראלים מעבודת כפיים והוצאתה למיקור חוץ.

האמנים המציגים בתערוכה זו, כדרכם של יוצרים, היו בין הראשונים להפנות את המבט אל העובדים התאילנדים בארץ. עבודותיהם משקפות דיאלוג ארוך שנים עם קהילה זו, שהפכה זה מכבר לחלק בלתי נפרד מן הנוף האנושי בישראל.

-

שלי ליבוביץ קלאורה, אוצרת