התערוכה עוסקת בקנפליקט הנובע מעצם זהותה של האמנית והקשר שלה למקום, לזמן ולזיכרון. שפתה המטפורית מתבססת על קודים מוסכמים וסמלים מסורתיים ואוניברסאליים כאחד. הלחם מבטא דרך כל החושים, מגוון אינסופי של משמעויות, בהן היא עושה שימוש כדי לגעת בנו ב"בטן" תרתי משמע.התערוכה "פת יומנו" כאובייקט פיסולי קרמי מייצגת את הבחירה בחיים, בהמשכיות, במבט לעתיד ובתקווה.