האמנות העממית תיאטרון הצלליות הסיני החלה את דרכה, ככל הנראה במאה השישית (שושלת טאנג), כאמצעי יעיל להפצת אגדות דתיות, מעשיות, עלילות היסטוריות וערכי צדק ומוסר. עיצוב הצלליות, העשויות מעור צבוע, הגיע עם השנים לרמה גבוהה במיוחד במורכבות החיתוך, בעדינותו ובססגוניותו והתפתח לרפרטואר דמויות ותפאורות מרשים ומרהיב ביופיו. עם השינויים הדרמטיים שעברה סין במאה העשרים –שינויים אידיאולוגיים, טכנולוגיים ותרבותיים – דעכה אמנות זו וכמעט הפכה לנחלת העבר. היא נשתמרה בעיקר הודות לאספנים כמו ריצ'רד הרדימן, אשר פריטים מאוסף תיאטרון הצלליות שלו מוצגים בתערוכה.

אלא שכוחה של יצירה עממית המושרשת בתודעה התרבותית להתחדש כאשר היא רלוונטית לתקופתה. כך שבות ומופיעות הצלליות בלבוש מחודש במסכת התמימה למראה, משחק הצללים, של לילי והונגליי (Lily and Honglei), זוג אמנים סיניים המתגורר בניו יורק. העבודה, שנוצרה במקור בטכניקה של מציאות רבודה (Augmented Reality), הותאמה להקרנה כמצגת, ותמונות מתוכה מוצגות בתערוכה. תחת העטיפה הקסומה של הצלליות המסורתיות מביעים האמנים בעבודתם עמדה ביקורתית כביטוי מטפורי לצללים המעיבים על סין בת זמננו.
התמורות הקיצוניות שעברו על סין בשלושים השנים האחרונות באות לידי ביטוי במשחק הצללים בסיפורה הטרגי של משפחה כפרית. אבי המשפחה, ראש הכפר, נרצח משום שהתנגד בפומבי להרס הכפר. הסיפור שמגוללים לילי והונגליי מבטא את מה שמתרחש בכל רחבי סין: כפרים ושכונות כפריות נחרבים, אנשים המתנגדים לתמורות מושתקים על ידי בעלי עניין, ילדים נחטפים, מהגרי עבודה שעברו מהכפרים לערים חיים בתנאים מחפירים במעונות תת-קרקעיים צפופים, הזיהום נערם, הביטחון מתערער. ערכי יסוד כמו חיי אדם, חירותו וכבודו נרמסים לאור יום. לילי והונגליי מציירים את המציאות העגומה כאגדה סוריאליסטית שיופי מהפנט ובעתה משמשים בה בערבוביה. אור יום ירוק ואור ירח צהוב-אדום ומכושף מתקדרים לאימת קיום מוצללת.
סצנות מתוך תיאטרון הצלליות המסורתי המוצגות לצד הסצנות העכשוויות מאפשרות לראות ממרחק הזמן את העימות הנמשך גם בימינו בין הצד הנחות והדמוני באישיותו של האדם – רדיפת בצע, חמס וניצול, לבין הצד היפה והנעלה שבקיום האנושי – הרמוניה, שיתוף פעולה, דאגה לזולת ומסירות.
ד"ר שושן ברוש-ויץ ושיר מלר-ימגוצ'י


***
תודה לריצ'רד הרדימן, אספן אמנות תיאטרון הצלליות, על תרומתו לתערוכה. כל פריטי תיאטרון הצלליות המוצגים בתיבות הזכוכית המוארות, שייכים לאוסף הגדול שברשותו, והם מוצגים בתערוכה באדיבותו.