"המחסן נשרף:

דבר אינו מסתיר

פני הלבנה" 

–  מסהידה

בתערוכה זו, אל לנו להאמין למראה עינינו. הרצון האנושי להיאחז באשליה עתיק לפחות כדברי ימיה של האמנות הנענית לו, אך גם להתפכחות מתעתועי הדימוי נועד תפקיד חשוב. המבט הכפול ביצירות המוצגות כאן מציע לצופה היקסמות ובה בעת גם את התפוגגותה. 

הטלת ספק והתבוננות בטבעה האשלייתי והמשתנה של המציאות מכונה "מאיה" (Maya) בסנסקריט ועומדת בבסיס המסורת הבודהיסטית. מונח זה, שמקורו בהינדואיזם, מזמין אותנו להתבונן נכוחה ולשחרר את האחיזה במושאי השתוקקות יצירי הדמיון. זהו החופש הנחוץ על מנת לראות את טבעה האמיתי של המציאות. אנו שבויים בידי המראות, התפיסות וההתרשמות המותנית: מופעיה של המציאות משתנים תדיר, באים והולכים; מראות, קולות, ניחוחות וכך גם התחושות, המחשבות והרעיונות.

המבט הבודהיסטי מתבונן במושגים שנדמה כי הם מנוגדים זה לזה ומפוגג את החשיבות הרבה שאנו נוטים לייחס לתפיסות או לעקרונות מסוימים על פני אחרים. הטלת ספק וחתרנות – אפילו תחת התורה הבודהיסטית עצמה – מאפיינות אותה מראשיתה. באחת מדרשותיו אמר הבודהא לשומעיו שאל להם להאמין לדבריו מבלי להתנסות בעצמם ולראות אם הדרך שהוא מציע מיטיבה עימם. 

התפיסה הבודהיסטית מזמינה להתבונן מבעד לאשליה. לרובנו נדמה כי לכל דבר צורה מובחנת וקיום עצמי קבוע ונפרד אך לאמיתו של דבר, כל מה שקיים שלוב זה בזה לכדי שלמות אחת – הוויית גומלין שפועמת יחד. למעשה, אי אפשר להפריד בינינו לבין העולם, בין הראיה לבין מה שנתפס במבטנו, נרשם בתודעתנו ויוצר את תפיסת המציאות.

התערוכה צל של ספק מזמינה לשהות במרווח שבין אשליה למציאות; בפער שבין הראיה לידיעה. אל מול הצורך להאמין למה שרואות עינינו קיימת הידיעה שאולי הדברים אינם באמת כפי שהם נראים. אם נשים לב להתהוותה של תפיסתנו נוכל אולי להשתחרר מאחיזתה, להניח למושגים שמנסים להגדיר את המציאות ולפגוש אותה מחדש בכל רגע כפי שהיא מתגלה לנו בנוכחות ערה.

שיר מלר־ימגוצ'י, אוצרת