האמנים המשתתפים בתערוכה: הילה סלעי,תלמה נבו, שולה ליס,סימה מאיר,אתי עמרם,מרים ביטמן,
דיויד מוריס,אסף זיו,יבגניה נוביקוב,דניאל לוי,שושי חורש,דובי וייס, ירון ספיר,מתי חלילי
עמי וואלך,יפית לם,אופיר לוי,עידית גולדצוויג,יונית קדוש,מיכל גרנדוס,אורה רון.

בין אדם למקום תערוכה לרגל 70 שנה למועצה אזורית מגידו
מקום הינו מושג מופשט שאינו קיים באופן מובחן אלא על פי האופן שבו מגדירים אותו, מסמנים אותו, בונים אותו, וחווים אותו בפועל.
מראה מקום היא תערוכה קבוצתית המתמקדת ביחס שבין האדם למקום הן במובן הפיזי והן במובן המופשט. התערוכה מציגה את החיים במרחב הכפרי ומתייחסת לאופן שבו אדם מגדיר מקום, מסמן, בונה וחווה אותו בחייו. התערוכה כוללת חמישה מקבצים המראים פנים שונים של המקום: אדם-אדמה, קיבוץ-קבוצה, הבית והחצר האחורית, מיתוסים מקומיים ושכול.
בתערוכה משתתפים אמנים בני דורות שונים המתגוררים באזור מגידו, חלקם וותיקים וחלקם מחפשים עדיין את מקומם. דמות החקלאי, הרפת, חצר הקיבוץ, שכול, כל אלה ועוד מקבלים פירוש עכשווי בידי אמנים החווים את המקום ואת השינויים החלים בו, ובהם עצמם.
המילה "מקום" על פי ההלכה היהודית הוא אחד מכינויי האלוהים. הביטוי "בין אדם למקום" הוא ביטוי הלכתי:
המשורר שאול טשרניחובסקי כתב: האדם אינו אלא תבנית נוף מולדת ואך לעיתים נראה כי הדבר הפוך: אדם מתיישב במקום ומתחיל לעבדו : הוא חורש וזורע, שותל ונוטע, סולל כבישים, בונה בתים, טומן באדמה את יקיריו שהלכו לעולמם, הוא נוטע בו תקוות, אמונות, עובר בו חוויות , צומחות בו אהבות, מתרחשות בו עוולות ונרקמות מעשיות...המקום הופך לבעל זהות יחידנית אשר מקבלת את חותם יושביו. והמקום הופך לחלק מזהותם ובעל משמעות בחייהם.
"מקום לעולם אינו ניטרלי, כותב זליגורבץ' בספרו "על המקום" (הוצאת עם עובד 2007)הוא ספוג וטעון בהיסטוריה ובפוליטיקה, בסיפורי חיים. המקום הישראלי הוא כזה על אחת כמה וכמה, שכן מלכתחילה התארגן במידה רבה על פי צדדים ניצים, מלחמות, מאבקים, כיבוש, עיברות (לא רק של הארץ ותושביה אלא גם של השפה, העבודה, השממה); ישראל היא מקום מריבה מתחילתה, מקום אידיאולוגי, פדגוגי, הקשור להיסטוריה של מעשה כיבוש והתיישבות, ושל 'כתיבת', 'הכתבת' ו'שכתוב' המקום, שאינם בגדר היסטוריה ישנה ורחוקה בלבד, אלא מצויים בעיצומם גם בימים אלה..."(עמ' 14-15).כך גם המקום הזה הקרוי היום מועצה אזורית מגידו שנוסד ב 1944 ונפרש בין ואדי מילק לואדי עררה, בין הרי מנשה לעמק יזרעאל, על שלושה עשר יישוביו ארבעה בתי ספר , מרכז קשישים, בתי כנסת, מרחב ביוספרי פעיל ועוד... חבל ארץ שעבר גילגולים רבים והוטען בהיסטוריה מהמקרא ועד ימינו- משבט אפרים ומגידו הכנענית ועד ההתיישבות החלוצית, מלחמת השחרור, פינוי ישובים והקמת ישובים, ערב רב של מהגרים המגיעים מקצוות תבל: מצפון אמריקה , דרום אמריקה, תימן, כורדיסטן מרוקו , ועד גרמניה ומזרח אירופה. מזה שלושה דורות של אנשים בני המקום שנולדו בו וילדו כאן את בניהם ואלו שהצטרפו אליו והוא הפך לחלק מהם והם לחלק ממנו. כל אחד מביא עימו מטען תרבותי והתבוננות שונה על המקום שקורם עור וגידים והופך למרחב בעל פסיפס אנושי מרתק תובל בטבע עשיר חקלאות מפותחת ועשיה תרבותית מגוונת.
דרך התבוננות של אמנים החיים ברחבי המועצה, חושפת התערוכה באופנים שונים את הקשר בין אדם למקום. כל אמן מתחבר מהמקום האישי והפרטי , מהפינה שממנה משקיף ומתבונן על המקום ומגדיר אותו.
התערוכה תוצג עד ה- 14.11.15

ציור: מיכל גרנדוס