* קוצוקות יפניות - קוצוקה היא ידית קטנה שנשמרה בכיס בצד האחורי של נדן החרב הגדולה יותר,
והיא חלק ממערכת החרב. הקוצוקות שבאוסף המוזאון הן מהמאה ה-19 לספירה והן עשויות
מתרכובות של מתכות שונות ביציקה: בדיל ועופרת, נחושת וכסף, נחושת ובדיל, פליז, על
כולן עיטורים תבליטיים בדגמים שונים: צמחים, בעלי-חיים, דרקונים, חלקם בציפוי כסף
או זהב.
* מסכת
"נו" - המסכות היפניות המוכרות ביותר בימינו הן אלה המשמשות בשעת ריקוד, בתיאטרון,
בפסטיבלים ובטקסים דתיים שינטואיסטיים ובודהיסטיים. מסכות רבות הובאו ליפן מאסיה
עם הבודהיזם. המסכות גולפו בדמות בני אדם, אלוהויות, שדים, רוחות רפאים, או בעלי חיים
אגדיים בהתאם לטקסים ולהופעות שהן שימשו בהם. הן מיוצרות מחומר, לכה יבשה, בד,
נייר ועץ. אופן הכנת המסכות השתנה אך במעט בחמש מאות השנים האחרונות.
* פסלי
הניווה – פירושם: כלי חומר סדורים במעגל, הם כולם עשויים
מחומר אדמדם (אדמית). הם הוצבו בטרסות היקפיות ושימשו לתמיכה בתל הקבורה המלאכותי
למניעת גלישת העפר מהתל. פסלים אלו לא הונחו בתוך הקבר אלא תמיד מעליו ומסביבו.
הפסלים מעוצבים ביד חופשית ובעין תמימה, צורותיהם מתומצתות ואבריהם מרומזים ולא
ריאליסטים. הפנים רבי הבעה אך מתומצתים ולהם חללים במקום עיניים ופה. בין הדמויות
האנושיות נמצאו גם לוחמים, ציידים, רקדנים, בעלי-חיים, בעלי-כנף ודגמי מבנים.
* כלי הקרמיקה – באוסף המוזאון קיימת מעין צלחת-מגש הוא מעשה ידיו של אוגטה קנזן הנחשב
לגדולי הקרמיקאים ביפן. הוא התמחה בשירה, בתיאטרון ה"נו", בקליגרפיה,
בציור, בפילוסופיה של הזן וטקסי שתיית התה. ב- 1699 בהיותו קדר בקיוטו, החל לייצר
כלים לשימוש בטקסי התה אותם עיטר בציורי צמחים. בהיותו גם קליגרף קוויו מצטיינים
בחיוניות, בתנופה ובתמצות על סף ההפשטה. לציור הוא השתמש בתמיסות של תחמוצות ברזל
על רקע אנגוב לבן, בשילוב עם צבעי כחול-אפור ושחור.
* הקרמיקה
הקוריאנית כמו יתר האומנויות הושפעה רבות מהקרמיקה
הסינית. במאה ה-12 פיתחו הקרמיקאים
הקוריאניים עיצובים וסגנון ששיקפו את הסגנון והעיצוב של הילידים והתרחקו מעט
מההשפעה הסינית. בכתבים סיניים מאותה תקופה נמצאו כתבים המשבחים ומהללים סגנון זה
של הכלים הקוריאניים שיש בהם את הזוהר הקורן הדומה לג'ייד. העיצוב הוא עדין וחלק
גדול של הכלים מעוטרים בציור- פרחים, עלים, בעלי-כנף עדינים, ושריגים, בגוון בהיר
יותר מצבע הגלזורה- מעין ירוק בהיר (כמעט לבן), מתחת לזיגוג, או גם בחריטה מתחת
לזיגוג, מה שגורם לעיטור להיות כהה יותר לאחר הזיגוג ובולט יותר לעין.
* גווילי קליגרפיה - למילה הכתובה ולדרך הכתיבה במכחול במזרח יש כוח ויזואלי ואנרגטי. מדובר
ביצירה של הרוח: משיכת המכחול מבטאת את נפשו של היוצר המפיח חיים בקו. זהו אמצעי
הבעתי להעברת מסר, תחושה ורגש. בשל כך, הקליגרפיה והציור במזרח מהווים המשך ישיר
של "אמנות החיים" ומשמשים כלי לרכישת שליטה עצמית מחד אל מול שחרור וספונטניות
מאידך. התרגול הרב מביא לשליטה מושלמת במכחול כאילו היה חלק מגופו ומנפשו של
המתרגל. ההרמוניה, ה"wa"
ביפנית, היא העיקרון עליו מושתתת הכתיבה בדיו ומכחול. בתרגול עצמו, יש ממד רוחני
ומדיטטיבי ועל כך אומרים במזרח: חשובה הדרך מן התוצאה.
ההדפס מחיתוכי
עץ היה נפוץ מאוד ביפן, והעוסקים במלאכה הגיעו לדרגת אמנותית גבוהה. הם הצליחו
לחרוט בקווים עדינים ביותר בסגנונות שונים, הדפסים מרהיבים, (על נייר דק לרוב אורז
או תות שייצרו בעצמם). באוסף נמצאים מספר חיתוכי עץ ודפי הדפס ניסיוניים, וציורים
צבעוניים נוספים.
* מראות ברונזה יפניות מהמאות 18 - 19 ומראות קוריאניות מהמאה ה-9 ועד המאה ה-19. שימושן
של מראות אלו היה בדומה לשימוש שנעשה בהם בסין. כולן יוצרו ביציקה ועליהם דגמים
תבליטיים, חלק בולטים יותר וחלק פחות. הנושאים הם אותם נושאים, עיטורים צמחיים,
חיות מסתוריות, תמונות נוף ובנוסף גם דגמים גיאומטריים. חלקן בצורת עיגול מושלם,
חלקן בצורת פרח בעל 6 או 8 עלים, המסמלים את האמונה הקוסמולוגית וחלקן מרובעות.
* בנוסף נמצאים באוסף גם חפצי
נוי: סיכות, מסרקים, קופסאות, וחרבות.