דימויים מקודשים באמנות הודית מסורתית

מוצגים מאוספי מוזיאון וילפריד ומוזיאון ישראל
אוצרות: שיר מלר ימגוצ'י וענת טורבוביץ'

מרבית הפסלים ההודיים המוצגים במוזיאונים נוצרו כאובייקטים של פולחן דתי. חלקם הם שרידים מעיטורו הפיסולי של המקדש ההינדואיסטי עצמו, והקדושים ביותר נועדו לחלל הסגור והחשוך של קודש הקודשים (garbhagriha). אחרים הוצגו על מזבחות או הובלו על מרכבות (rathas) בפסטיבלים, וחלק מהמיניאטורות נקנו על ידי מאמינים לצורכי פולחן (puja) ביתי ונסיעות. בכל ההקשרים המקוריים הללו טופלו הפסלים כאילו הם יצורים חיים בעלי צרכים גופניים ונפשיים. גם היום אפשר לראות את המאמינים מדי יום ביומו באים להעיר בבוקר את האל בהתגלמותו הפיסולית, רוחצים ומלבישים אותו, מביאים לו מנחות ודברי מאכל, מהללים אותו ומבצעים סביבו מיני טקסים.

דיאלוג בין אדם למקום

אוצר: ד"ר דרור בן יוסף

אזור נחל השופט וקיבוץ הזורע בתוכו משמש בתערוכה שלפנינו כמקרה מבחן לתמורות בתולדות האדם החל מהתקופה הניאוליתית (האלף השישי לפנה"ס)  ועד לימי ראשית הקיבוץ בשנת 1936 - כ-8000 שנים של תסיסה והתחדשות  אנושית על-פני השטח.