טבע ראשון, טבע שני צילום סיני של ג'אנג קצ'ון ומגילות סיניות מאוסף המוזיאון

 

שם התערוכה, "טבע ראשון, טבע שני", מפנה את תשומת הלב לשניוּת הקיומית והאסתטית בסין העכשווית. מצד אחד, הרמוניה בין האדם לטבע, העומדת ביסוד האמנות וההגות הסינית המסורתית כטבע ראשון. מצד אחר, מראות של טבע מנוצל ונוף שנפגע, תוצאה של התנהגות אנושית דורסנית במציאות, שהפכה להרגל, לטבע שני.

בתערוכה בולט הניגוד בין הטבע הראשון לשני בתצלומיו העכשוויים של האמן ג'אנג קצ'ון (Zhang Kechun, 张克纯, נ' סצ'ואן, 1980), ניגוד הנחשף ביתר שאת בהצגתם לצד הנופים המצוירים במבחר מגילות סיניות מאוסף המוזיאון מהמאה ה-18 ועד לראשית המאה ה-20.

סדרת התצלומים בתערוכה מבוססת על מסעותיו של האמן בצפון-מערב סין – במחוזות סצ'ואן, נינגש'יה, שאנש'י ("חגורת הפחם" של סין), שאאנש'י ומונגוליה הפנימית – בעקבות אמנים ובהשראתם של ציירים, של משוררים ושל סופרים ידועים, שקדמו לו בהיסטוריה הארוכה של סין. הבולט שבמשפיעים הוא האמן פאן קואן (Fan Kuan), שחי בסין בימי הפריחה התרבותית של שושלת סונג, לפני כאלף שנה. בדומה לפאן קואן, שבילה חודשים בהרים על מנת לצייר את "עצמות ההר", גם ג'אנג קצ'ון חזר להרים ולנהר הצהוב כדי להתבונן בהם שוב ושוב מבעד לעדשת המצלמה וללכוד את מהותם העכשווית והאל-זמנית.

בציור הסיני המסורתי מרחף המבט ונודד בין נהרות לפסגות הרים, בין המלא לריק, משכן הרוח. אל מול ההוד הגותי של הטבע ועוצמתו מודגשים ממדיו הזעירים של האדם. תצלומיו של ג'אנג קצ'ון מאמצים פרופורציות אלו. עם זאת הם מרמזים על גודל אחריותם המוסרית של בני האדם בכלל ועל אחריותו שלו כאמן לניצול היתר של משאבי הטבע, לשינוי פני הנוף ולשיבוש האתוס של התרבות הסינית.

במסעו בן עשר השנים אל הרים ונהרות בסין העכשווית – שבשלושה עשורים פיתחה את מה שהחמיצה במהלך שלוש מאות השנים שקדמו להן – מצא ג'אנג קצ'ון ערפל תעשייתי, הרים חרושתיים מלאכותיים ודרכים פולשניות מעשה ידי אדם. אף על פי כן, העין המתבוננת בתצלומים נפעמת. הערפול, הקומפוזיציות והמונוכרומטיות מהדהדים את מיטב ציור הנוף הסיני המסורתי, המכונה "הרים ומים" (shān shuǐ), וככאלה הם חוברים לציור ולצילום העכשוויים בסין ובעולם כולו.

באיזה צד נמצא האמן?

לעתים מאחורי המצלמה: גבוה, מרוחק, רואה הרבה, חמוש במצלמה ובסרט צילום. לעתים המצלמה שם, אך האמן נכנס לעומק הנוף, נמצא בצד האנשים הזעירים: עומד לידם בתחנה על אם הדרך, יושב אִתם בפתח מערה במכרה, או מטפס לצדם במעלה סולם החוצבים.

ובאיזה צד אנחנו?

אוצרות: שושן ברוש-לויט, שיר מלר-ימגוצ׳י

 

נעילה: 25/11/2023, בשעה 16:00