מוזיאון וילפריד ישראל נוסד ב1951, כמוסד תרבות של קיבוץ הזורע. המוזיאון מושתת על אוסף האמנות הפרטי של וילפריד ישראל, אשר במסעותיו ברחבי העולם רכש חפצי אמנות נדירים מהמזרח הרחוק. וילפריד ישראל היה בנו של סוחר יהודי אמיד ממוצא גרמני ונכדו של מי שהיה הרב הראשי באנגליה. בתקופת שהותו בגרמניה, התחבר וילפריד ישראל אל קבוצה ציונית בשם "וורקלויטה" אשר יסדה בהמשך את קיוץ הזורע. קשריו עם הקיבוץ התהדקו לאחר שערך שני ביקורים בישראל, בהם אף תכנן לבוא ולהתגורר במקום.

בתקופת המלחמה נמלט וילפריד ישראל לאנגליה, שם שימש יועץ לענייני כספים של שר החוץ, כמו כן פעל להצלת יהודים ולקידום המפעל הציוני. ב1943- עזב את כהונתו הפוליטית והקדיש את זמנו לפעילות בסוכנות היהודית העולמית. כאשר היה בשליחות הסוכנות הופל מטוסו ע"י הצבא הגרמני והוא מצא את מותו.
בצוואתו הוריש לקיבוץ את אוסף האמנות שברשותו, בלווית מימון כספי לבניית המוזיאון.

מוזיאון וילפריד ישראל תוכנן באמצע שנות הארבעים ע"י האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי וינראוב, אשר היו אחראים לתכנון כל הגרעין המרכזי של הקיבוץ, יחד עם פיתוח הנוף והסביבה. התכנון תאם את הגישה המודרניסטית הארץ ישראלית באותה עת. בשלב הראשון הוקם מבנה מקורה בגג רעפים, עם שני אגפים מקושרים ע"י אכסדרה. אגף אחד שימש כמוזיאון והשני לספריה. בחזית האכסדרה תוכננה מעין במה קטנה המשמשת כאמצעי גישה למקום, שיפוע קל המלווה את הקרקע מסביב לבמה יצר מעין אמפיתיאטרון טבעי. בעבר התכנסו כאן באופן קבוע לאסיפות ומופעים תחת כיפת השמי.

בתחילת שנות החמישים נוספו שני אגפים חדשים, שנבנו בניצב לאגפים הקיימים, כאשר הם תוחמים במרכז פאטיו רחב ידיים. אגפים אלה תוכננו ע"פ עקרונות המודרניזם, בשלד בטון עם קירות מלבני סיליקט חשופות, גג שטוח עם חלונות עליונים, המפזרים לתוך החלל הפנימי אור בצורה שווה.

בקשר בין האגף הישן לחדש נקבעו חלונות עץ רחבי ממדים הפונים מחד לפאטיו המרכזי, ומאידך לגן המקיף את כל הקומפלקס.

כך נשמר העקרון הבסיסי של קשר בלתי אמצעי בין הפנים לחוץ, אשר ראשיתו באכסדרה המרכזית שמהווה פילטר בין הפנים לחוץ. המוזיאון עוצב לאורך שני צירים דומיננטיים, האחד מצפון לדרום חוצה את האגף הישן במרכזו, והשני ממזרח למערב, הוא סימטרי לכל הקומפלקס וחוצה את הפאטיו במרכזו.
המבנה הגיאומטרי הרגולרי בולט על רקע הנוף, שבילי הגישה המתעקלים מסביב בריכות, ביניהם נטעו בקומפוזיציה חופשית סוגים שונים של עצים וצמחיה, הכל כדי להשיג עשר ויזואלי והמשכיות אורגנית של החלל החיצוני, מסביב לגיאומטריה הקלאסית של המבנה.

האדריכלים: אל מנספלד נולד לפני מלחמת העולם הראשונה, למד בגרמניה ובצרפת, והיה שותפו של מ.ג. ווינראוב במשך למעלה מעשרים שנה. ממובילי החשיבה המודרניסטית בארץ. אחת מעבודותיו הבולטות הוא וזיאון ישראל בירושלים, עליו קיבל את פרס ישראל.
מוניו גיתאי ווינראוב (1909-1970), למד בבאוהאוס. רק ארבעה אדריכלים מקומיים למדו בבאוהאוס אחד מהם ואולי והפיצו את תורתו בארץ. מוניו היה היחיד שעיצב את האלמנטים האדריכליים בהתחשב בתהליכי הייצור. הפרטים בעבודתו פשוטים ומפורטים ובמוזיאון ילפריד ישראל הם מתפקדים עד היום. השותפות בין השניים הניבה עבודה פורייה בכל אזור הצפון ובעיקר בקיבוצים, כשהיא משלבת חשיבה אידיאולוגית חברתית עם הצורך לתת פתרונות פונקציונאליים באמצעים מינימליסטיים.

היום 50 שנה לאחר הקמת המוזיאון, הפך המקום למוקד משיכה לקהל הרחב. האוסף המקורי גדל בעקבות תרומות ועיזבונות של אוספים פרטיים בעלי ערך רב. במקביל לתערוכות הקבע מתקיימות באופן סדיר תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית, המושכות קהל מבקרים מגוון מכל קצוות הארץ. ההתעניינות בתרבות המזרח הרחוק גדלה וגוברת בקרב הדור הצעיר, עובדה שמייעדת את המקום למרכז מידע שיר וחיוני לקהל וחושפת אותו, בעיקר בסופי השבוע, לזרם בלתי פוסק של מבקרים.

בתחילת הדרך נתנו מידותיו הצנועות של המוזיאון מענה מספק לדרישות המקום, הפעילות המורחבת, האוספים הנדירים והצורך לשמרם בתנאים מודרניים, מתקשים היום להתקיים במתכונת הקיימת. נולד הצורך להגדיל ת שטחי המוזיאון כדי להשיג את המטרות הבאות:

• הגדרת מסלול מבקרים מבוקר.
• הגדלת שטחי תצוגה קיימים.
• אפשרות להכיל אמצעי תצוגה מודרניים אשר יגרו את המבקר לחקור את תרבות המזרח.
• הקמת מרכז מידע וחדר עיון פעיל, אשר יהיה פתוח לחוקרים, סטודנטים וקהל רחב.

הרחבת המוזיאון במפלס הקרקע שומרת על קצב התפתחות מסורתי מסביב לחצרות פאטיו, המזכירה את אופן בניית המקדשים במזרח הרחוק. למבנה הסימטרי יתווסף אגף צפוני הבנוי מסביב לחצר פתוחה, והוא ישמש כהמשך לגלריה של אמנות המזרח הרחוק. נקודות הממשק בין המבנה הקיים לחדש מודגשות ע"י חללים שקופים או ע"י דלתות הזזה חצי שקופות, המתירות גם את הכניסה לפאטיו. אכסדרות הכניסה והיציאה יסגרו בקירות שקיפות הקיימת זכוכית שקופה, כדי לשמור על והקשר בין חללי המוזיאון והנוף הסובב אותו. הפאטיו המרכזי יקורה וישמש למקום התכנסות באירועי הפתיחה החגיגיים, ולכינוס קבוצות המבקרים לצורך מתן הסברים על האוסף ופעילות המקום.
המערך הבנוי של המוזיאון כולל חללים סגורים, חללים פתוחים למחצה וחללים פתוחים, הכל נתפס כחלל אחד ובכל מקום נחשף המבקר לקשר בלתי אמצעי בין חללי הפנים לבין הגן האורגני המקיף את המקום.

רעיון ההרחבה מתבסס בעיקר על חפירה מתחת לפני הקרקע, ע"י הרחבת המרתף הקיים, המשמש כיום למשרדים ולסדנאות עבודה לילדי בתיה"ס. השטחים החדשים במפלס המרתף יוקדשו לחללים טכניים, אולם הרצאות והתכנסות, משרדים, סדנאות וחדר עיון ומרכז מידע.

חדר העיון יוקדש לשימור מורשת וילפריד ישראל ותנועות הנוער החלוציות מגרמניה. חדר העיון מיועד למטרות איסוף, תיעוד, שימור ומחקר של הנושאים המייחדים את ההיסטוריה של קיבוץ הזורע, שמייסדיו עלו מגרמניה, ושל המוזיאון המשמר את האוסף של וילפריד ישראל. המטרה היא להציג במקום את מורשתו הייחודית של וילפריד ישראל, את אישיותו ותורתו המרתקת, שעד היום לא נחקרה או הוצגה כראוי. מוזיאון וילפריד ישראל הינו הגוף היחיד בעולם המנציח את זכרו. בנוסף לכך, יאספו ויטופחו במקום ערכי תנועות הנוער החלוציות הציוניות, שהגיעו מגרמניה ואשר קיבוץ הזורע משמש דגמה מובהקת לפעילותן והמקום היחידי המטפל בנושא זה.

בשתי הגלריות של המבנה הראשי, מוצע להגדיר מחדש את צורתו של החלל הפנימי. כיום מיועדים חללים אלה לאמנות המזרח הרחוק והקרוב, הם עמוסים במוצגים, כאשר ממדיו המוגבלים של המקום אינם מתירים חשיפה נאותה לעין המבקר.

מוצע לחשוף את גג הרעפים וכך להגדיל ב1/4- את גובהן המקורי של הגלריות. חשיפת שלד העץ של הגג תקרב גם את המבקר אל האווירה הקיימת במקדשים ובמבנים של המזרח הרחוק, אשר גגותיהם המורכבים חשופים תמיד לחלל הפנימי.

הנחת הרצוף החדש בכל חללי התצוגה, הקיימים והחדשים, תעה בשיטת הטאטאמי ובמידות של 90/180 ע"פ המודול הקבוע של המחצלת המזרחית. בגלריות התוחמות את הפאטיו, המיועדות כיום לתערוכות מתחלפות, ישמר המבנה המקורי עם התאורה הטבעית העליונה.

קירוי הפאטיו שומר על העיקרון של חצר פנימית מוארת כאלמנט מקשר בין האגפים השונים. קירות הזככית מעל קירות הפאטיו מחדירים פנימה את  נוף הגבעות הירוקות המקיפות את המקום. התאורה הטבעית הישירה מסוננת ע"י רצף של קורות עץ מקומרות כלפי פנים. צורת הגג הקעורה מאזכרת את צורתו של גג הפגודה, אשר מקורותיו סימבוליים. הגג הקעור הסיני מהווה השלמה לכיפת השמים וכך מבטא את השאיפה המזרחת להתאחד עם היקום.