תערוכה פעילה

לראות את האחר שבתוכי



לראות את האחר שבתוכי
התערוכה הפעילה לראות את האחר שבתוכי מוצגת בגלריה במוזאון וילפריד ישראל. התערוכה כוללת יצירות העוסקות במפגש בין דמות האמן לדמותו של האחר, הקיימת בתוכו או מחוצה לו. מטרתה היא פיתוח סובלנות מתוך הבנה שהזהות שלנו אינה קבועה, אלא משתנה ומכילה בתוכה פנים רבות.
הפעילות בתערוכה תוכננה בהשראת עבודות האמנות ומאפשרת יצירה משותפת ואינטראקציה חברתית, ברוח התערוכה. הילדים פוגשים את "האחר" דרך התנסויות חדשות ומשותפות שעוסקות בגבולות שבינם לבין האחר.

אוצרים: שיר מלר-ימגוצ'י וצוות סטודנטים בקורס "התערוכה כדיאלוג", מרכז קשר עין להדרכה ודיאלוג עם אמנות, המכון לאמנות, המכללה האקדמית אורנים
הפקת התערוכה בתמיכת כולאננה, מכון מרחבים, ובשיתוף עם הפיקוח על האמנות, משרד החינוך, מחוז צפון

על התערוכה
מה מאחד ומה מייחד אותנו?
סדרת היצירות של חיים מאור מבקשת לחבר בין ניגודים – נשי וגברי, יהודי וגרמניה, קורבן ותוקפן. בכל אחד מאיתנו קיימים ניגודים המשלימים זה את זה. בעבודותיו משלב מאור את הדיוקן שלו ושל סוזנה, מתנדבת גרמניה שהגיעה לקיבוצו, ומגלה שהזהות שלה היא חלק בלתי נפרד מהגדרת הזהות שלו.

היצירה מעוררת את השאלות: האם אנחנו נפרדים זה מזה? מחוברים זה לזה? מכילים זה את זה? בפעילות בהשראת היצירה, מציירים הילדים את צללית פניו של בן הזוג בעיפרון. בתוך הצללית מצייר כל אחד את מה שמייחד אותו, ובחלל הביניים הם מציירים את מה שמאחד אותם – צבעים, צורות ודימויים ששניהם אוהבים.

פגישה בין אחרים
דפנה קפלן, הקימה אוהל צילום ב"סולחה", אירוע שלום, ובו הזמינה יהודים וערבים להיפגש בפעם הראשונה אל מול עדשת המצלמה ולהנציח את המבט המהסס או הבוטח, הקרבה או הריחוק, הושטת היד או החיבוק.
בעקבות הצילומים בוחרים הילדים בצילום של דמות מתוך מאגר דיוקנאות ויושבים מאחוריה. כל ילד מנחש מי הדמות שמולו וכותב לה מכתב. מאחורי הדיוקן מתואר סיפורה האמיתי של הדמות. כאשר הם קוראים את המכתב זה לזה, אפשר לראות כיצד הרושם החיצוני עשוי לעיתים להטעות.

אומרים שאני אינני אני – אז מי אני בכלל?
רועי רוזן, בסדרה דיוקן עצמי מצופה מצייר את עצמו הופך בהדרגה לשחור ובכך מתייחס באופן ביקורתי לנושא הזהות העצמית וההזדהות עמה. החופש שלו כאמן מאפשר לו ליצור לעצמו זהות בדויה ולהפוך עצמו לאחר.
הילדים יושבים מול שלוש מראות ובכל אחת מהן מוסיפים אביזרים שונים לפניהם. לסיום, נותר רק לגלות מחדש את דמותם המפתיעה הניבטת מהמראה.

אם ובן – יחד, שניים שהם אחד
יואב ומרה בן דב, אם ובן, שני אמנים יצרו במשך שנה עבודות משותפות המשלבות את קווי המתאר של גופם זה בזו, בעבודה יחד הם נפגשים בטבור.
משני צדדיו של לוח זכוכית מציירים הילדים את קווי המתאר של בן זוגם בתנוחות שונות. השילוב בין התנוחות יוצר חיבורים מפתיעים- גוף מרובה ידיים ורגליים.

אם ובת – עולמות מתקרבים ומתרחקים
חוה ראוכר, מציירת בדיוק רב, אמהות ובנות מהקהילה האתיופית שבשכנותה. בציור מתואר רק חלק הגוף העליון, כחיילי המשחק הנעים על פי כללים שנקבעו מראש. עבודותיה מעוררות את השאלה לגבי יכולתנו לבחור ולממש פוטנציאל אישי, או לקבל את כללי החברה, המעמד והמגדר אליו נולדנו.
מה שייך לעולמה של הבת? מה לעולמה של האם? הילדים יוצרים בזוגות את שני העולמות השונים והרחוקים זה מזה, לכאורה. בסיום, מסירים את המחיצה המפרידה ביניהם ומחברים בין העולמות.

מבעד לרעלה?
פאטמה אבו רומי מציירת את עצמה ואת אביה כשפניהם מוסתרים על ידי החיג'אב- הרעלה. באופן זה היא מזמינה את הגברים בחברה הערבית לנסות ולחוות את תחושתה של האשה, שפניה מוסתרות מאחורי הרעלה. עבודה זו מדגישה את הקשר בין אופן הלבוש לבין ההתנהגות המקובלת בחברה.
בפינה זו אפשר לבחור כיסוי ראש, ללבוש לרגע את דמותו של האחר. להזדהות עם המראה החדש ולהתראיין לתוכנית טלוויזיה – בתור דמות זו.

להזמנת הקטלוג לחצו כאן