וילפריד ישראל

וילפריד ישראל
וילפריד ישראל (1943-1899)
וילפריד ישראל נולד בשנת 1899 בלונדון, בן למשפחת סוחרים אמידה מברלין מצד אביו, ומשפחת רבנים מכובדת מאנגליה מצד אמו. וילפריד התחנך בברלין ומאורעות מלחמת העולם הראשונה והתקופה של לפני מלחמת העולם השנייה – גיבשו אותו כאדם בעל אישיות יחידה במינה, רב-צדדית וכובשת לב. הוא יועד לרשת את אביו בניהול בית הכלבו המשפחתי, חברת נ. ישראל ולמרות שכישוריו כוונו אותו לדרך אחרת, הוא נאות לקבל על עצמו את ניהול המנגנון בבית העסק המשפחתי ופעל רבות למען זכויות העובדים.
בנפשו היה וילפריד אמן אלא, שאירועי הימים ההם לא אפשרו לו לעסוק באמנותו, והוא נתן ביטוי לצד זה של אישיותו, בטיפוח אוסף אמנות יחיד במינו. במהלך מסעותיו ברחבי העולם הגיע גם אל ארצות המזרח הרחוק, שם התאהב באמנות העתיקה וכשחזר לאירופה החל להקדיש מזמנו ומכספו לאיסוף חפצי אמנות עתיקים מהמזרח.
וילפריד היה אידיאליסט ואיש רב פעלים בתחומים הומניטריים ובעל מחויבות עמוקה להגשמה יומיומית של רעיונותיו. מסוף שנות העשרים היה בקשר עם מנהיגים ואישים יהודיים ופעל למען הגברת התודעה הציונית באירופה ותמיכה בתנועה הסוציאליסטית החדשה בארץ ישראל. הוא קיים גם קשרי ידידות אמיצים עם מייסדי קיבוץ הזורע, ליווה את הקיבוץ מאז הקמתו ואף קיווה להקים בו בית עם תום מלחמת העולם השנייה.

עוד קודם לעליית הנאצים לשלטון, היה וילפריד מעורב בפעילות למען נוער יהודי והעלאתו מאירופה לארץ ישראל. הוא סייע להקמת כפר הנוער בן-שמן וליווה את התפתחותו. כמו כן, היה פעיל מרכזי בהקמת מוסד "עליית הנוער", שבתחילה הפנה את רוב קבוצותיו לבן-שמן.
עם עליית הנאצים לשלטון היה וילפריד בין הראשונים שהבינו את חומרת הסכנה הנשקפת ליהודי גרמניה. מאז הקדיש את כל מרצו, כספו, קשריו ויכולת ההשפעה שלו למפעל ההצלה והעזרה העצמית של יהודי גרמניה, ובהמשך גם של הארצות השכנות. בפעילותו זו הוא מקבל על עצמו בשנות ה-30 הסוערות את תפקיד המתווך בדיאלוגים שונים בנושאים יהודים, תומך כלכלית בפעילותו של בובר לחינוך יהודי בגרמניה ואיש סודם המושלם של וייצמן ואלברט איינשטיין. עם וייצמן אותו העריץ נוצרת בהמשך יריבות כשהאחרון מתנגד למאמצי ההצלה של יהודים למקומות אחרים ולא לישראל.

וילפריד ישראל היה הראשון שדיווח לממשלת בריטניה ולעולם החופשי על מחנות העבודה שהוקמו בגרמניה. בדו"ח שהוברח ונשלח ללורד סמואל, ראש המשלחת האנגלו-יהודית, התבקשה ממשלת בריטניה לפעול באופן מיידי להצלת האסירים. וילפריד עצמו פדה בכספו מאות אסירים ממחנות אלו ודאג להגירתם.

פעילותו של וילפריד ישראל להצלת יהודי גרמניה וסיוע להגירתם, שהחלה מייד עם עליית הנאצים לשלטון, נמשכה גם אחרי פרוץ המלחמה. לאחר "ליל הבדולח" יזם והיה דמות מפתח במבצע ה"קינדר טרנספורט", שבמהלכו הועברו לבריטניה בשנים 1939-1938 כ-10,000 ילדים יהודים מגרמניה, מאוסטריה ומצ'כיה. הקוויקרים הבריטים, שעימם היה קשור בפעילות פילנטרופית עוד בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היו שותפיו העיקריים למבצע והם שהגיעו לגרמניה לאסוף את הילדים. בכל אותה תקופה פעל וילפריד תוך סיכון אישי וחרף רדיפות, מאסרים ואיומים מתמידים על חייו מצד הגסטאפו.
רק אחרי שהבטיח את ביטחונם של 2,000 העובדים בבית העסק של משפחת ישראל בברלין ופדה את חייהם של רבים מחבריו היהודים, עזב וילפריד את גרמניה ימים אחדים לפני פרוץ המלחמה ועבר לבריטניה. שם המשיך בפעילות העזרה והסיוע לפליטים. הוא העמיד את כל הידע והניסיון שלו על אודות המצב הפוליטי והכלכלי של גרמניה לרשות משרד החוץ הבריטי.

במרץ 1943 יצא וילפריד לספרד ולפורטוגל בשליחות מטעם הסוכנות היהודית, שמטרתה הייתה לתכנן דרכי מילוט לילדים מאירופה שתחת הכיבוש הנאצי ולארגן פליטים לעלייה לישראל. ביוני 1943, בדרכו חזרה מפורטוגל, נורה המטוס האזרחי עליו עלה והופל בידי חיל האוויר הגרמני. כל הנוסעים, ביניהם שחקן הקולנוע, לסלי הווארד, נספו.

כשנפתחה צוואתו, התברר, להפתעת הכל, כי הוא צווה את אוספו הייחודי לחברי קיבוץ הזורע. ראוי לציין כי "המוזיאון הבריטי" אשר הכיר את ערכו של האוסף, הערים קשיים על הוצאתו מגבולות אנגליה, ואפילו הציע סכום כסף לא מבוטל לחברי הקיבוץ, בתמורה לכך שיישאר בלונדון.
חברי הקיבוץ ניהלו שיחות ערות ונוקבות, במספר אסיפות הקיבוץ, אם נכון יהיה לקבל את האוסף הזה. היו שטענו כי ערכו הרב של האוסף מחייב השקעת משאבים כספיים כזו שלא הייתה נראית אפשרית באותם ימים, והיו שחששו מהיכולת להתמודד עם הידע המקצועי הנדרש לשימור ולתצוגה הנכונה שלו. אך לבסוף, נפלה ההחלטה לקבל את האוסף ולהקים לו בית שישמר הן את האוסף והן זכרו של וילפריד ישראל.

רצונו להקים מוזאון בקיבוץ, ביטא את אמונתו בחשיבות צמיחתם של מרכזי תרבות ואמנות בכפר העברי, הקיבוצי, ולא רק במרכזים העירוניים הגדולים.